אודות

אהוד שניאור ז"ל

ו' אב תשמ"ג 16 ביולי 1983 - א' אלול תשס"ב 9 באוגוסט 2002
עמותת דובדבן

תלמיד מצטין שהעדיף להזיע

אודות

ו' אב תשמ"ג 16 ביולי 1983 - א' אלול תשס"ב 9 באוגוסט 2002
הורים: שולה ויעקוב

נולד ב ו' באב תשמ"ג , 16.7.1983
בירושלים
נפל בא' באלול תשס"ב, 09.08.2002
במהלך אימון
בן 19 בנפלו
מקום קבורתו: בחלקה הצבאית בית העלמין כרמיאל
הותיר: הורים, אח ואחות

קורות חיים

אהוד יצא לאוויר העולם במשקל 3.340 קילוגרם אחרי צירי לידה שנמשכו שלושה ימים תמימים. משנולד, לא היה גבול לשמחת הוריו שקיוו כי יהיה חבר טוב לאחיו איתי. הוא היה תינוק קירח וחמוד, סקרן ומיוחד. באותה תקופה התגוררה המשפחה בוורד יריחו, מרחק קילומטר אחד מהעיר יריחו, ואת ברית המילה חגגו באולם במרכז ירושלים.
מיום לידתו דרש אהוד תשומת לב רבה וזימן לאמו אתגרים בסרבו לאכול סוגים שונים של מזון. בנושא הניקיון האישי היה נחרץ ועקבי לאורך כל הדרך: אם נשפך מרק על השולחן או על הסינר שלו, היה מפסיק לאכול וממתין שאמו תנקה את האזור המלוכלך. הוא דרש שיחליפו לו חיתולים בתדירות גבוהה ואף מיאן ללבוש בגדים שיש עליהם כתמים. פעם, חזר בבכי מהגן כי הושיבו אותו ליד ילד עם נזלת...
הספר האהוב ביותר על אהוד היה "תירס חם". הוא גם אהב את "מאה סיפורים ראשונים", "אצו רצו גמדים", "ספר החלומות", "סיר הסירים" וכמובן את "100 שירים ראשונים". תכניות הטלוויזיה האהובות עליו היו "ברבאבא", "נילס הולגרסן", "רחוב סומסום", "בלי סודות", "הדבורה מאיה", "קישקשתא" ו"רגע עם דודלי". אהוד אהב לשחק משחקים דידקטיים, להרכיב פאזלים והיה מנצח בקלות את סבתו בשש-בש או בקלפים.
עד גיל שש היה אהוד צמוד לאמו, עזר לה במטבח ובעיקר אהב לגלגל כדורי שוקולד. משנולדה אחותו נורית התרגש מאוד וטיפל בה באהבה ובמסירות. בשנת 1985, בשל משבר כלכלי במושב, עזבה המשפחה את ורד יריחו ועברה להתגורר בחיפה, אצל הוריה של שולה. אהוד החל לבקר בגן טרום-חובה ובזכות אדיבותו, נימוסיו וטוב לבו כבש את לבותיהן של הגננות, ובהמשך - גם של המורות. תחילה היה מעט סגור אך אט-אט גילו חבריו את יכולת הנתינה שלו ואת היותו חבר אמיתי ואהבו להיות במחיצתו.
מחיפה עברה המשפחה להתגורר ביישוב כמון ואהוד עלה לכיתה א' בבית-הספר היסודי במקום. שנתיים לאחר מכן העתיקו את מקום המגורים לכרמיאל ואהוד עבר ללמוד בבית-הספר היסודי "איריסים". הוא התגלה כתלמיד נבון ומוכשר ועל אף ביישנותו החל לרכוש חברים חדשים. בשעות הפנאי נהנה מהדשאים הירוקים והנרחבים, מרכיבה על אופניים וממשחקי כדורגל. כשחגגה המשפחה את בר-המצווה של אחיו, קיבל אהוד במתנה את יוסי הכלב והיה מאושר. בהמשך, בילה שעות רבות מול המחשב.
עם הזמן הלך אהוד ונפתח. הוא החל לגלות מעורבות בפעילות החברתית בבית-הספר, נבחר למועצת התלמידים, ובכל בעיה שהתעוררה בכיתה שימש כשופט שהחליט על פתרון. הוא היה תלמיד מצוין שזכה לתעודות "משעממות" והוריו שזיהו את הפוטנציאל הגלום בו כבר החלו לחסוך כסף ללימודים אקדמיים.
אהוד המשיך את לימודיו בחטיבת-הביניים והתיכון "אורט כרמים" שבכרמיאל. הוא המשיך להצטיין בלימודים והתמודד בהצלחה רבה עם בחינות הבגרות. בחופשות, עבד עם אביו בגינון, עזר בבית וכן עבד כמוכר בדוכן אוכל ב"פסטיבל המחולות" שהתקיים בעיר.
מועד גיוסו של אהוד קרב והלך וכשאמו ביקשה שלא יהיה קרבי, ענה: "מי יעשה את העבודה הקשה בצבא אם כולם יגידו לא?". כדי לשפר את כושרו הגופני התאמן כשנה וחצי ב"לקראת גיוס", ערך ריצות ממושכות ברחבי כרמיאל והיה שב הביתה מזיע ומרוצה.
אהוד התגייס לצה"ל במחצית חודש מארס 2002 והתקבל ליחידת העילית "דובדבן". את הוריו כמעט שלא שיתף במעשיו בצבא כדי למנוע מהם דאגה מיותרת. במהלך מסלול ההכשרה נפצע בברכו, ויצא לחופשת מחלה ממושכת. הוא רצה מאוד לשוב ליחידה ולחברים ואף ויתר על חופשת ה"רגילה" המתוכננת, אך בשל פציעתו התקשה להדביק את הפער בריצת האימון המתקדם והתמוטט. שרשרת כשלים הובילה למותו של אהוד ביום א' באלול תשס"ב (9.8.2002). בן תשע-עשרה היה בנפלו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-העלמין בכרמיאל. הותיר הורים, אח ואחות.
נסיבות נפילתו של אהוד זכו לסיקור נרחב בתקשורת ורבות נאמר ונכתב על התנהגות סגל הפיקוד כלפי הטירונים.
בסיכום דבריה של ועדת החקירה שהוקמה נכתב: "על צה"ל להפנים את חומרת האירוע והתופעה. עליו לשקוד שמקרים שכאלה לא יתרחשו עוד. מותו הטרגי של חייל חדור מוטיבציה וערכים, בנסיבות אלה, צריך להיחרת על לבותינו. שומה על טרגדיה נוראה זו לעמוד כנר לרגליהם של מפקדים ולוחמים, ולסמן את גבולות האסור והמותר בהכשרת הלוחם".
בעקבות האירועים שונתה הגישה בצה"ל בכל הקשור במאמץ גופני הנדרש מחיילים והיחס של מפקדים לחייליהם. סיפורו של אהוד מועלה ומוזכר בקורסים בטירונות ובשיחות עם חיילים בהקשר לנושאים כבוד האדם, שמירה על נוהלי הצבא ועוד ואף הוריו של אהוד מוזמנים להרצות בפני חיילים ולספר על האירועים מנקודת ראותם.

שתפו >> שלחו לחבר >> הרשמו לעידכונים >>

קרובים נזכרים

הוספת זיכרון >>
טען עוד >> הוספת זיכרון >>