אודות

אושרי חבר ז"ל

ל' כסלו תשל"ה 14 בדצמבר 1974 - א' חשון תשנ"ד 16 באוקטובר 1993
עמותת דובדבן

״הרע המצא סביבינו כל הזמן אני קם בבוקר ומחפש לעשות משהו אחד טוב״

אודות

ל' כסלו תשל"ה 14 בדצמבר 1974 - א' חשון תשנ"ד 16 באוקטובר 1993
הורים: גילה ונועם

ן גילה ונועם
נולד ביום ל' בכסלו תשל"ה, 14.12.1974
במושב ארבל
נפל א' בחשוון תשנ"ד, 16.10.1993
בתאונת דרכים במהלך חופשת סוף השבוע
בן 18 בנפלו
מקום קבורתו: בית העלמין כפר חיטים
הותיר: הורים, שלוש אחיות ואח – אדווה, אופיר, גל ובר.

באותו מוצאי שבת גורלי חגג אושרי חבר עם שני בני דודיו, גיל ושי לביא בכרמיאל. למחרת היה עליו להתייצב לתחילת קורס קצינים. לפנות בוקר (יום א', 16.10.1993) כשחזר מהבילוי בכרמיאל בדרך לכפר חיטים, כשהוא נוהג בסובארו גלאקסי של דודתו, אירעה התאונה בה מצא את מותו ביחד עם גיל. שי, שאף הוא היה חייל, נפצע.
אושרי היה בוגר במחשבתו ובעשייתו, כישרוני, רומנטי, עצמאי ודעתן. בן 13 התחיל לצאת עם נערה בת 18 בשם רויטל, כיום היא אם לשתי בנות וחולמת על אושרי, שומרת על קשר עם גילה עד היום. בגיל 14 נסע לבד לטיול בארה"ב לבקר שם את אביו נועם, שנפרד מגילה בהיות אושרי בן 10.
בגיל 16 עזב אושרי למושב עובדים רישפון, גר בדירת חדר ומשפחת אורון, אצלה עבד, אימצה אותו. שם הכיר את ערן , וממנו שמע סיפורים מדליקים על דובדבן. באחת הקייטנות פגש את המדריך ש' המכהן כיום כמפקד היחידה.
כשאושרי קיבל את האישור שהוא הולך לקורס קצינים, הוא ביקש מהאפסנאות להעביר את האקדח שלו לערן. האקדח הגיע לערן, רק אחרי מותו של אושרי. אמו, גילה, סבורה שהוא הרגיש משהו.
"הוא אמר לי באחד מימי שישי האחרונים לפני התאונה: אימא, תתני את הבגדים שלי למי שאת רוצה, אבל תשמרי על הסוודרים. ואמנם, השארתי את הסוודרים. היחיד שלובש אותם זה הסבא אלפרד לוי".
אושרי היה בן בכור להוריו ואח לאדווה, אופיר (הגיע ליחידה כשש שנים לאחר מות אחיו הגדול ושרת במחלקת החימוש ביחידה במשך שבע שנים) וגל (שירתה כפ"פ ביחידה).
את לימודיו החל אושרי בבית-הספר היסודי "כדורי" בכיתה י', ואחר-כך עבר עם משפחתו לכפר חיטים, שם המשיך בבית-הספר "בית החינוך המשותף" בדגניה ומשם לבית-הספר התיכון "בית ירח" בו למד במגמת חשמל עד כיתה ט'.
באוגוסט 1992 התגייס אושרי לצה"ל והחל את המסלול הקשה של הכשרתו כלוחם ביחידת דובדבן, אותו סיים בהצלחה מרובה. מפקדו של אושרי מספר שהיה חייל מעולה, אשר ביצע את עבודתו על הצד הטוב ביותר.
אמו גילה אומרת: "אושרי אהב את החיים ואנחנו, כל המשפחה בכוחות מאוחדים, חייבים להמשיך את צו אושרי – לחיות! סבתא ויקי נפטרה אחרי שנתיים משברון לב. אושרי היה לה כמו בן".
נועם מנציח מידי שנה את זכר בנו בפסטיבל המחול בכרמיאל, באמצעות תחרות המחול העממי "הורה מחודשת".

שתפו >> שלחו לחבר >> הרשמו לעידכונים >>

קרובים נזכרים

הוספת זיכרון >>
טען עוד >> הוספת זיכרון >>