אודות

רועי אבן פלשטיינר ז"ל

כ"ג תמוז תשל"ט 18 ביולי 1979 - כ"ה אב תש"ס 26 באוגוסט 2000
עמותת דובדבן

אודות

כ"ג תמוז תשל"ט 18 ביולי 1979 - כ"ה אב תש"ס 26 באוגוסט 2000
הורים: זהבה ואריה

בן זהבה ואריה
נולד ביום כ"ג בתמוז תשל"ט, 18.7.1979 
בהוד השרון
נפל כ"ו באב תש"ס, 26.08.2000 
במהלך פעילות מבצעית בכפר עסירה א-שעמלייה
בן 21 בנפלו
מקום קבורתו: חלקה צבאית בית עלמין נווה הדר
הותיר: אם, אח לורד וליאור
 
קורות חיים
 
גדל והתחנך בהוד השרון. רועי למד בבית-הספר ממלכתי א', המשיך לחטיבת-הביניים 'הראשונים' וסיים את לימודיו בתיכון המקיף על-שם מוסינזון במגמת ספורט. מאז ומתמיד עסק בספורט, השקיע בכך שעות רבות והצטיין במיוחד בענף הכדורעף. 
כשהיה רועי בכיתה א', התייתם מאביו. הוא חש אחריות גדולה כלפי אמו ובגיל שתיים-עשרה כבר התחיל לעבוד ולעזור בכלכלת הבית: היה קם השכם בבוקר, עובד במכולת השכונתית, ואחר-כך ממשיך לשיעורי הספורט. את כל מעשיו עשה עם חיוך ומעולם לא התלונן. אמו יודעת לספר כי היווה עבורה משענת תומכת, נחמה וחבר אמיתי וכי תמיד מצא זמן לעבוד, ללמוד, להתאמן, להתנדב וגם לבלות. מגיל צעיר הסתפק בשעות שינה מועטות - כי היה צריך להספיק, לעשות ולפעול, והכול - ברצון, בשמחה ובחיוך. 
עם חבורה מגובשת של חברי ילדות התנדב בגיל התיכון למשמר האזרחי ופעל בו במסירות. וכשהתגייס, הקים בהוד השרון את קבוצת מתנדבי הבוגרים והמשיך לפעול במשמר האזרחי בסופי השבוע. 
חלומו הגדול של רועי היה לשרת שירות קרבי. חבריו יודעים לספר כי רצה להגיע ליחידה "הכי טובה": "הוא רצה להגיע לדבר האמיתי, לפלוגת לוחמים..." "היה ברור לנו כי הוא יתנדב ליחידה קרבית. זה היה חלק מהשאיפה שלו, לתרום כמה שיותר למדינה," סיפרו החברים. 
בסוף יולי 1998 התגייס רועי לצה"ל. בתום מסלול הטירונות והאימון המתקדם הוכשר כלוחם חי"ר והתנדב לשרת ביחידת העילית 'דובדבן'. על המסלול שעשה ועל דמותו המוערכת, סיפר מפקדו: "רועי עבר ביחידה מסלול הכשרת לוחם, אשר בסיומו נמצא ראוי לענוד את סיכת לוחם 'דובדבן'. רועי היה לוחם מקצוען, השואף לאיכות ללא פשרות, דרך עבודה יסודית, נטילת יוזמה וכל זאת בצד עשייה צנועה מעוררת התפעלות... בצוות, היווה רועי את עמוד התווך וגילם דוגמה ומופת הן עבור הלוחמים והן עבור מפקדיו." חבריו הוסיפו ואמרו: "הוא היה פייטר רציני וחייל מצטיין." 
לכל אורך שירותו ניסה רועי לגונן על אמו המודאגת וחסך ממנה פרטים אודות מעשיו בצבא. הוא היה 'מורעל' על היחידה והצבא, אך בבית תמיד סיפר שהצבא זה "כמו קייטנה". כשהיה חוזר לחופשות, היה נרתם מיד לעזור, גם במחיר של ויתור על בילוי. החברים לצוות מספרים: "רועי, תמיד במצב-רוח טוב, תמיד אופטימי, אף פעם לא מתלונן ולא מקטר. סגולה שהלוואי היתה נמצאת בכולנו. למדנו להכיר עד כמה צנוע, בוגר ואחראי אתה, כשהודעת לנו שאינך מצטרף אלינו ברגילה לכמה ימים באילת, ואחר-כך גילינו שעבדת במכולת או בגינון כדי לעזור בפרנסת המשפחה." 
לרועי היו תוכניות רבות לחיים ובכולן הביא בחשבון את אמו. אחת מהן היתה לפתוח עסק ולהיות עצמאי. חודשיים לפני נפילתו איבד את סבתו, שאהב. היה לו קשה אך הוא התעשת והמשיך הלאה. כשהגיע לחופשתו האחרונה, הספיק לבקר בבית-החולים את חברו הטוב, הפצוע האחרון של צה"ל בלבנון. חופשתו נקטעה כשהוזעק לבסיס כדי לצאת לפעולה, שממנה לא שב. 
ביום כ"ו באב תש"ס (26.8.2000) נפל רועי בפעילות מבצעית בשומרון והוא בן עשרים- ואחת. רועי נהרג מירי כוחותינו במהלך פעילות ללכידת המחבל אבו-הונוד, בכפר עסירה א-שמאליה שבאזור שכם. עימו נפלו סמל-ראשון ניב יעקובי וסמל-ראשון לירון שרביט. רועי הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-העלמין בהוד השרון. הותיר אחריו אם, אחות ואח. 
במכתב הניחומים למשפחה השכולה, כתב מפקד היחידה: "איכויותיו האנושיות הנדירות היו ניכרות עד מאוד, ההקרבה העצמית למען חברי הצוות, המשפחה והרצון לתרום מעצמו לכל הסובבים אותו, זן נדיר במחוזותינו." 
חברו של רועי הספידו: "הוא תמיד רצה להיות הכי טוב, להיות ראשון והוא הגיע לזה אבל מסתבר ששם הוא גם איבד את החיים שלו.

שתפו >> שלחו לחבר >> הרשמו לעידכונים >>

קרובים נזכרים

הוספת זיכרון >>
טען עוד >> הוספת זיכרון >>